הר ג'ינגמאי: ארץ שבה התה נושם עם היער
אי שם בדרום מחוז יונאן, בין גלי ההרים הירוקים, שוכן לו הר ג'ינגמאי — הר תה עתיק, שהוסתר מעיני העולם במשך מאות שנים. הוא ממוקם בנפת לָאנְצָאנְג וגובל בנפת מֶנְגְהָאי. הדרך ממנהאי אל ג'ינגמאי מתפתלת לאורך 83 קילומטרים, כמו סיפור חייו של המקום הזה.
עד שהעולם גילה את תה הפואר, ג'ינגמאי חי בשקט ובשלווה. הכול השתנה בשנת 2003, כאשר חברת 101 Tea Company מטייוואן הקימה כאן מפעל לעיבוד תה המיוצר מעצי תה עתיקים. אז החלו ניחוחות התה של ג'ינגמאי להתפשט מחוץ לעמקי ההרים, מושכים אליהם מטיילים, אמני תה וחולמים.
הר ג'ינגמאי מאחד שתי כפרים: ג'ינגמאי ומָאנְגְג'ינג. בכפר הראשון מתגוררים בני עם הדאי — צאצאי העמים התאיים הקדומים. בכפר השני חיים בני עם הבולאנג, שומרי המסורות העתיקות. על פי האגדה המקומית, לפני כ-1300 שנה, נטע כאן באי אי לֵנְג, גיבור ואב קדמון של הבולאנג, את עצי התה הראשונים. הוא הבין כי זהב וכסף יכולים להיגמר, בקר וסוסים יכולים למות — אך עץ התה, החי מאות שנים, יפרנס את צאצאיו לעד. לפני מותו, הוא העניק להם זרעי תה — ירושה שלא תסולא בפז, שנעשתה לגורל המקום.
עד היום, בראשית כל עונת תה חדשה, מתכנסים החקלאים סביב עץ עתיק במיוחד, שבו, לפי אמונתם, שוכנת רוחו של באי אי לֵנְג. אין מצבה, אין קבר גלוי לעין — רק לחישת העלים, ריח האדמה הלחה ופעימות הלב.
הר ג'ינגמאי מתנשא לגובה של כ-1500 מטרים. מדרונותיו תלולים ומיוערים, אך בפסגתו נפרשת רמה שטוחה ורחבה — דָא פִּינְג גָ'אנְג. לפי כתבים עתיקים של עם הדאי, לפני כ-600 שנה היה כאן שוק תה תוסס, שבו סוחרים מדרום יונאן החליפו תה במלח, בדים ותבלינים.
עצי התה העתיקים ביותר בג'ינגמאי ניטעו לפני יותר מאלף שנה. גזעיהם מכוסים טחב, ענפיהם נשזרים בין ענפי עצי היער, והכרמים נראים כחלק טבעי מן היער עצמו. כאן, התה לא מגודל — הוא חי.
בין השנים 2006 ל-2012 ביקרתי בג'ינגמאי פעמים רבות. על אף שבמחוז יונאן יש מקומות רבים שבהם גדלים עצי תה עתיקים, דווקא כאן חשתי בהרמוניה יוצאת דופן: בין האדם והטבע, בין העבר וההווה, בין עלה התה לגורל האדם.
ב-17 בספטמבר 2023 הוכרו גני התה העתיקים של ג'ינגמאי כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו — הוכרה ראויה למקום שבו ממשיכים לחיות לא רק התה, אלא גם ההיסטוריה עצמה.
התמונות שאני משתפת צולמו לפני כ-12 שנה, כשהר ג'ינגמאי עוד שמר על יופיו הקדום והטהור.
