Jin Jun Mei

בלב ההרים העמוקים של מחוז פוג'יאן, בכפר קטן בשם טונגמו, נולד לו אחד התהים השחורים המעודנים והנדירים ביותר – ג’ין ג’ון מיי, שפירוש שמו הוא "גבות זהב עדינות". התה הזה מיוצר ביד אמן, אך ורק מניצני האביב הרכים ביותר של צמח התה, אשר נקטפים בחמלה ובדיוק כמעט טקסי – תהליך שמעטים בעולם יודעים לבצע כהלכה.

עלי התה, לאחר שעברו תהליך חמצון מוקפד וקלייה עדינה, מקבלים גוון עמוק של נחושת וזהב, כמו פתיתי שקיעה שהוסתרו בקפלי עלים. בניגוד לתהים שחורים רגילים, ג’ין ג’ון מיי אינו מתהדר בעפיצות חדה או מרירות – אלא מציע גוף מלא, רך וקטיפתי, עם ניחוחות של דבש פרחי, עץ עדין ולעיתים גם רמזים לשוקולד מריר, טבק מתוק או פירות מיובשים.

לגימה ממנו היא מסע – היא פותחת את החושים באיטיות, בנינוחות, ומותירה אחריה חמימות עמוקה בלב. ככל שממשיכים לחלוט אותו, הוא חושף פנים חדשות של טעמו – כמו שיחה ארוכה עם נשמה עתיקה.

מעבר לאיכותו הפנומנלית, ג’ין ג’ון מיי הוא גם סמל. הוא מייצג את החיבור בין אדמה, מסורת, זמן ואדם. תה ששותים אותו לא במהירות – אלא מתוך הקשבה, מתוך כבוד.

תה ג’ין ג’ון מיי הוא באמת יוצא דופן – הוא מראה איך אפשר ליצור תה שחור עז ועמוק דווקא מניצנים רכים וזהובים, מה שבדרך כלל שמור לתה לבן או ירוק.

אז איך זה עובד?

במקום להשתמש בעלים הבוגרים, קוטפים אך ורק את הניצנים הצעירים ביות – אלה שמכוסים פלומה כסופה-זהובה. הניצנים הללו עשירים בסוכרים, חומצות אמינו, ושמנים ארומטיים – מרכיבים שמתפתחים באופן נפלא בתהליך החמצון.

הניצנים עוברים תהליך מלא של חמצון, ממש כמו עלים של תה שחור רגיל – מה שהופך את פנימיותם לצבע כהה, אך החלק החיצוני (בגלל מבנה השערות שעליהם) מקבל גוון זהוב-ברונזה. לאחר מכן הם עוברים קלייה עדינה, שמחזקת את הארומה והטעם.

התה ייראה כהה, עם גוונים של זהב, נחושת, ולעיתים אפילו מעט כסוף.
החליטה עצמה היא לרוב בצבע ענברי-כהה עד אדום עמוק, בהתאם למשך החליטה, אבל בלי מרירות.
הטעם קטיפתי, מתוק, לפעמים עם רמזים לדבש, קקאו, עץ ישן או תבלינים עדינים.

כי הניצנים הם חומר גלם יקר – צריך כמות אדירה של ניצנים כדי לייצר כמות קטנה של תה. זה דורש עבודת יד עדינה במיוחד, וזו אחת הסיבות שג’ין ג’ון מיי הוא תה יוקרתי ומבוקש מאוד.

כללי זהב לאחסון:

הרחק מאוויר (חמצן) – אטימות היא שם המשחק. עדיף לאחסן את התה בקופסה אטומה היטב (פח או זכוכית כהה עם מכסה סגור הרמטית). שקיות וואקום הן מושלמות אם יש לכם.

ללא אור – אור מפרק את השמנים הארומטיים. הקפידו לאחסן במקום חשוך או בקופסה אטומה לאור.

ללא ריחות – תה סופג ריחות כמו ספוג. אל תאחסנו ליד תבלינים, קפה, חומרי ניקוי או מאכלים חריפים.

לחות היא אויב – גם מעט לחות יכולה להרוס. שמרו במקום יבש, לא במקרר! (אלא אם אתם אוספים תה לעשור קדימה, ואז זה סיפור אחר...)

טמפרטורה יציבה – הימנעו מתנודות חום וקור קיצוניות. פשוט לשמור בארון קריר ויציב – הכי טוב.

איך לחלוט ג’ין ג’ון מיי כמו שצריך?

הוא עדין ויקר, אז כדאי לתת לו יחס מלכותי 

שיטת חליטה מערבית (קנקן/כוס):

טמפרטורת מים: 85–90 מעלות צלזיוס (לא רותחים! תנו למים לנוח כדקה לאחר הרתיחה).
כמות: 2–3 גרם תה לכוס של 200–250 מ"ל או 6-7 גרם לקנקן עד 2 ליטר.
זמן חליטה: 2–3 דקות.

ניתן לחלוט שוב 2–3 פעמים, כשהפעם השנייה לעיתים אף טעימה יותר מהראשונה.

שיטת גונג פו (בסינית: 功夫茶 – "תה עם כוונה ומיומנות"):

כלים: gaiwan (כוס חליטה סינית) או קנקן קטן (yixing).

כמות: הרבה יותר מהרגיל – בערך 5–6 גרם ל-100 מ"ל מים.

מים: 90 מעלות.
חליטות קצרות: 10–20 שניות לחליטה ראשונה, ואז להעלות כל פעם ב־5–10 שניות.
תוצאה: התה חושף שכבות על שכבות של טעמים – תהליך מהנה כמו מדיטציה קטנה.

אם שותים לבד, עדיף כלי קטן ולחלוט שוב ושוב. אם מארחים – אפשר קנקן ולשתף את כולם בחליטה אחת עמוקה.
ויש קסם בלהריח את העלים הלחים אחרי החליטה – ריחות של דבש, עץ וסתיו.

 

מגיע באריזת פאוץ' 50 גרם או בקופסת מתכת 100 גרם

 

מקור: מחוז פוג'יאן, סין

קטיף: אביב 2025